תחושות הלב , הפחד וההתרחבות יש בהם כדי להוביל אותנו בנתיבים חדשים בקרבת ה' ועבודתו. נצעד בעקבות דוד המלך וליבו הטהור במסע של גבורה. דיוק ותפילה.

כדי לעורר את הלב לאהבת ה' יש לעבור דרך כל מה שמונח בחדרי הלב. מהחוסם מלהיפגש עם העולם הפנימי? איך להיפתח אל מעמקי האישיות ולחשוף את האמון והטוב?

מתוך כמעט 3 שנים של מלחמה - הלבבות של עם ישראל בוערים ברצון להיטיב ולהתקרב לעבודת ה' יתברך בכל דרך אפשרית. מתוך ראיה נכונה ומבט טהור על המציאות המופלאה הנגלית לעינינו, הלב פשוט חומד ומשתוקק להתדבק בהשם יתברך ולצעוד בדרכי תורתנו הקדושה.

לימוד שמחפש להבין אם זה משהו שאני יכולה לעשות.. לפעמים הלב לא נפתח קול דודי לא דופק.. יש שעון מעורר לעניין? חיפוש כלים להעיר את הלב בעבודת ה'

גבורת המלחמה מרימה בכמה מדרגות את עבודת ה' שלנו ומאירה את מהות האדם. איך הופכים את הגבורה לשיטה חינוכית?

על מרכזיות הלב בעבודת ה'

נשי מגוייסים, פצועי גוף ונפש, שכולות, חטופות ואמהותיהן, הרגישו לא אחת את הצורך לתפוח מזעם, לכעוס ולפעמים- אפילו לעזוב. ואז, "תחת התפוח", במקום הפעולות המתפיחות הכל, הן פעלו ב"עוררתיך", וניסו ככל יכולתן לעורר את האהבה, עד שתחפץ

על גבורתם של הלוחמים משפחותיהם והפצועים בגוף ובנפש. נשוחח על הכוח הנשמתי הדוחף למסירות הנפש ועל הגבורה היומיומית לחיות ולנצח

להמיר את הפחד באהבה בעקבות מעשה ממלך ובן שפחה של רבי נחמן מברסלב

ימי אהבה גדולים אנו חווים ורואים עין בעין. ימים שמעוררים אהבה הדדית, והבנה עד כמה גדולה אהבת ה' אלינו באשר אנחנו. איזו אהבה אנו מבקשים לעורר את ליבנו? אהבתנו אליו יתברך, או אהבתו אלינו - בניו? כי עזה כמות אהבה' אהבה של מי? נשתדל בלימודנו לעורר פנים בפנים את שתי אהבות אלו יחדיו.

התעוררות הלב בעבודת ה' היא נושא ליבה שנוגע לכל הגוונים של העבודה. נעסוק בשאלות מתי לא נכון כלל לצפות להתעוררות הלב? איך מעוררים את הלב כשזה הדבר הנכון והנצרך? ואיך מגיבים נכון כשזה לא מצליח?

על גילוי מחודש של האהבה מבעד לעייפות ולעומסי החיים

סוד נוכחות התפילה בעבודת האישה

מבית הדין לשדה הקרב

נעסוק ב"ה בחשיבות המכרעת של ההצנעה וההסתרה כדי להגיע לדבקות בהשם בלב, למה היא חיונית ומה נובע ממנה

לעתים מה שאנו מפרשים כרע מתגלה לאחר מכן כרחמים גדולים. הטוב מגיע בחוטים דקיקים ואנו מבקשים התעוררות עדינה כדי לראות אותו ולדבוק בו בכל מצב.

לעתים מה שאנו מפרשים כרע מתגלה לאחר מכן כרחמים גדולים. הטוב מגיע בחוטים דקיקים ואנו מבקשים התעוררות עדינה כדי לראות אותו ולדבוק בו בכל מצב.

בין החדשות והפחדים, הדאגות והמשימות - איך אפשר לשזור חוט של הודיה שיביא את חיינו למקום חדש?

כאשר אתה יושב כמלך בשבי

בין המילואים של הבעל לניהול הבית והילדים, את מחזיקה גבורה יומיומית שאין לה מילים. אבל בתוך ה"צריך" והכוח, איפה המקום שהלב שלך נושם? אני מזמינה אותך להוריד רגע את השריון ולגלות את ה"תורה היחפה" התבוננות פשוטה בפלאי הבורא שמסתתרים דווקא בתוך הבלגן. נלמד איך להתחבר לאינסוף שבתוכנו, למצוא מרחבי נפש בתוך היומיומיות, ולחזור הביתה אל השכינה ואל עצמך.

גבורה שנגאלת בבית המדרש