הזדהה באמצעות

פייסבוק
גוגל
השאר ללא שם
מועדון חברות
ניתן לתמוך באמצעות bit
בדף התשלום
הן ארבע בחורות - צעירות, מצחיקות, סקסיות וכובשות. והן גם חברות שכולות.הן ארבע בחורות - צעירות, מצחיקות, סקסיות וכובשות. והן גם חברות שכולות.הן ארבע בחורות - צעירות, מצחיקות, סקסיות וכובשות. והן גם חברות שכולות.הן ארבע בחורות - צעירות, מצחיקות, סקסיות וכובשות. והן גם חברות שכולות.הן ארבע בחורות - צעירות, מצחיקות וכובשות.
והן גם חברות שכולות...

פותחים עוד הצגות!
אנחנו מתרגשים ונפעמים לספר שנמכרו כבר 10,130 כרטיסים!
לאור ההיענות המדהימה פתחנו עוד הצגות ואנחנו ממשיכים את המכירה המוקדמת!



מועדון חברות / גליה כהן יונס


המחזה חושף, בהרבה הומור ובאפס פאתוס, תופעה מודחקת בחברה הישראלית: תנאי הקבלה ל"משפחת השכול".
הן לא 'אמא של', לא 'אחות של', ולא 'אשתו של', לכן הבנות הקימו לעצמן רשת תמיכה, שבאמצעותה הן מתמודדות עם הכאב והגעגוע. זה אמנם לא מועדון נחשק, אבל במועדון הזה יש לגיטימציה לכאב שלהן, ומותר אפילו לצחוק על המוות ולכעוס על המת.

כשהחפצים והתמונות של אלון (אחד החיילים שנהרגו) נגנבים, שתי הנשים של חייו, אמא תמי והחברה אלינור, נאלצות לשתף פעולה כדי להחזיר את אלון. כלומר את החפצים שלו, לידיהן. לעזרתן מתגייסות החברות של אלינור, שירה איילה וסיוון. כל אחת מהן נושאת את "תיק השכול", ומתמודדת בדרכה עם החיים שאחרי המוות. החיילים המתים מלווים את הבנות, כנוכחים נפקדים.
המחזה הוא סיפור על אהבות, על חלומות, ועל המאבק של הבנות לחזור ולנהל חיים "נורמליים".





אז... מי כתב את המחזה?


נעים מאד, אני גליה. אני כותבת שנים ומחכה לפריצה...
אני בת הזוג של איתי ואמא ל-3 ילדים קטנים. בנים. את השנים האחרונות ניצלתי להתגעגע לכתיבה, ולהתלונן על הקושי בלגדל ילדים.
בנים. לא חשבתי שיהיה קשה יותר ליצור כאמא...
אז חשבתי.
בעברי, הייתי חלק מצוות הכתיבה של הסדרה "סרוגים 2", כתבתי מערכונים, הייתי בעלת טור שבועי בעיתון "רייטינג" (ז"ל), והייתי אשת תוכן בחברת "נוגה תקשורת".
הילדים גדלו קצת (מדי), ואין מאושרת ממני לחזור ליצור ולכתוב.


איך נולד הפרויקט?


"את מתכוונת כל החיים שלך לחכות ולהיות פאסיבית?! יש לך הצגה בת זונה ביד, תרימי את עצמך ותגרמי לזה לקרות!"
זו לא הייתה מחשבה אקטיביסטית שפתאום עלתה לי בראש... זה מה שאמר לי הבן זוג, שנמאס לו מדיכאון הקורונה שלי.
אני זוכרת שהקשבתי לו. פתאום הדרך נראתה בהירה וברורה. נעמדתי נסערת, והכרזתי שאני מעדיפה להיות פאסיבית ולחכות.

חודש אחרי התחלתי להזיז עניינים... למה? כי הפנמתי. הקורונה משאירה אחריה את עולם התרבות בכלל, והתיאטראות בפרט, במצב קשה. יקח זמן עד שיתאוששו ויהמרו על מחזאים חדשים, ולא ילכו רק "על בטוח"...
הקורונה השביתה כל כך הרבה חלומות... בין השאר את שלי.
בדצמבר, שלושה חודשים לפני הקורונה, אחרי שנים של תחקיר וכתיבה, המחזה שלי התקבל ועלה לפסטיבל "הקראה מבוימת" של הקאמרי. הערב היה מדהים, והתגובות שקיבלתי היממו אותי, אבל הדיבור להפוך את ההקראה להפקה מלאה נתקע עם הקורונה...

אז הגיע הזמן לחזור ולרדוף אחרי החלומות שלנו, אחרי שהקורונה השביתה אותם. והמחזה הזה הוא החלום של הצוות ושלי.
אנחנו כל כך נשמח אם תקנו כרטיסים מראש, ותעזרו לנו להרים את ההצגה שעוסקת באחד הנושאים היותר רגישים בחברה הישראלית.
הלוואי שהחלום יתגשם, ונצליח לגייס את הסכום הדרוש כדי להעלות את ההצגה.

ואם לא? אין אם לא.



לצפייה בכל הסרטונים :

אלינור ואלון

אלינור ואלון

אלינור: הדר ברוך
אלון: רפאל עבס

תסריט: גליה כהן יונס
בימוי: מירב שירום
עריכה: יפתח חוצב
צלם: דניאל חסין

קישור לסרטון
שירה ואסף

שירה ואסף

שירה: דנה פרידר
אסף: אמיר גולדמן

תסריט: גליה כהן יונס
בימוי: מירב שירום
עריכה: יפתח חוצב
צלם: דניאל חסין

קישור לסרטון
איילה ואביתר

איילה ואביתר

איילה: סתיו בנית
אביתר: תום חודורוב

תסריט: גליה כהן יונס
בימוי: מירב שירום
עריכה: יפתח חוצב
צלם: דניאל חסין

קישור לסרטון
סיון ועמוס

סיון ועמוס 

סיוון: רוני נתנאל
עמוס: ערן לחמן

תסריט: גליה כהן יונס
בימוי: מירב שירום
עריכה: יפתח חוצב
             מתן בן שימול
צלם: דניאל חסין

קישור לסרטון
תשורות